כמעט שלא ניתן להפריז בחשיבותה של מלאכת העריכה. גם סופרים ידועי שם המתהדרים ברשימה מפוארת של רבי מכר – נזקקים לעורך/ת.

תהליך הכתיבה אינו מסתיים ביום שבו הסתיימה כתיבתם של הרומן, השיר או המסה.

כדי להפוך את החומרים הכתובים לקריאים, בהירים, חפים משגיאות ואוסיף ואומר – כדי שהטקסט העומד להתפרסם יכבד את מי שכתב אותו ואת מי שעתיד לקרוא אותו – דרוש תהליך עריכה.

כמי שעוסקת שנים רבות בעריכה, ידי מיומנת במלאכה זו ואף על פי כן – כל טקסט המגיע אלי וכל כותב העומד מאחוריו – זוכים ליחס אישי ולהיענות רחבה למשאלותיהם.

על פי רוב נוטים לחלק את מלאכת העריכה לכמה מלאכות משנה:

עריכת לשון ותחביר – כוללת תיקון שגיאות כתיב, הקפדה על אחידות בהתאם למערכת הכללים. ניכוש שגיאות תחביריות והקפדה על פיסוק נכון.

ליטוש לשוני: שיפור משפטים המנוסחים בצורה מעורפלת או לא נוחה לקריאה, ביטול מילים מיותרות והשלמת מילים חסרות.

עריכת תוכן – זוהי עריכה עמוקה ביותר הכוללת הצעות להשמטת קטעים מיותרים או הרחבה במקומות שנראים בעיני העורך "דלים". איתור כפילויות, חוסר התאמה במקומות ובזמנים המופיעים ביצירה ועוד.

עריכה ספרותית – נעשית בדרך כלל בשיתוף עם הסופר ובמהלכה העורך מציע עריכת שינויים במבנה הספר ובהתפתחות העלילה בו, שכתוב משפטים ופסקאות שסגנונם לקוי.

סגנון העריכה שלי משלב את כל הרמות של העריכה והכל נעשה בתיאום עם הכותב.

זיסי סתווי דייק את הגדרת מלאכת העריכה כשאמר:

תפקיד העורך הוא לקחת טקסט, שהוא טוב, נניח, בשבעים אחוז, ולהפוך אותו לטוב בתשעים וחמישה, בתשעים ושמונה אחוזים. מאה אחוז אין. ויש בי תכונה אולי מוזרה: ככל שהטקסט יותר טוב, כך אני אוהב יותר לטפל בו ולהיטיב אותו.